חוזרים אחורה בזמן

אחד הדברים שחייבים לעשות כשמגיעים לביקור בחלק הזה של העולם, זה לקפוץ לביקור באיזו עיירת מערב פרוע משוחזרת (אפשר יותר מאחת, תגלו בהמשך). ולכן היעד הקנדי הראשון שנבחר היה Fort Steele.

לקנדה הגענו בשעות הערב ובתום נסיעה לא ארוכה בכבישים ריקים עם נוף מיוער שבה לא ראינו עדיין אף דוב, הגענו אל הקמפ שלנו, Fort Steele campground, קמפ שנראה ידידותי ומשפחתי לחלוטין והזכיר לי את ניו זילנד,  כי היו שם כל מיני שלטים אוהבי מחזור וטבע.

עכשיו כבר היינו חמישה בקרוואן, כי בדיוק לפני שחצינו את הגבול הצטרף אלינו ללא תכנון (שלי) אוגר קטן שהגיע בתום מסע קניות שלא הייתי שותפה לו. ומאז שהגיע חילק את זמנו בין שינה ביום וספורט על הגלגל המסתובב בכלוב שלו בלילה. הוחלט שהוא לא יצטרף אלינו לטיולים, כי יש לנו רק מנשא אחד.

אחרי ערב סטייקים חביב בחניון יצאנו לדרך. המערב הפרוע מחכה...

היו לי ציפיות לעיירה משוחזרת שוקקת חיים אבל בפועל מה שקיבלתי זו עיירה קטנה וקצת נטושה. למרות זאת היו שם לא מעט מבנים שניתן להתרשם מהם ולחלקם אפילו נכנסנו וצפינו בבעלי המלאכה בעבודתם.

מבנה כזה היה הסדנא של חרש הברזל, אליה נכנסנו וצפינו באיש קנדי חביב, ממלא מקום של חרש הברזל של פעם, מכין פריטים מגניבים מברזל. הוא גם הסביר לנו על המקום, וגם הדגים איך הופכים ברזל למסמר בסגנון של פעם. יצאנו משם עם מסמר משלנו ועוד כמה פריטי ברזל נחמדים.

התחנה הבאה כמובן, חיפוש הזהב. כל מה שלא מצאו בתקופה ההיא, נמצא אנחנו בקערות עץ שהוכשרו לכך. ניסינו את מזלינו ואף הצלחנו, והלכנו משם עם כמה פיסות מוזהבות - איזה עושר!

עברנו בין המבנים השונים - חנות בגדים, חנות מצרכים, מלון, תיאטרון, אורווה ואפילו חנות ממתקים. ואלו רק חלק מהמבנים במתחם הזה.

הסתובבנו בעיירה מספר שעות, אכלנו במלון של פעם התרוצצנו בדשא (עדי) נחנו שלוש שעות (מיה), ראינו רכבת קיטור ועדי אפילו התחברה עם ילדה קטנה ושתיהן רצו בדשא (רצות יחד בדשא = חברות).

חווינו את המערב הפרוע, חזרנו למציאות ולקרוואן, והמשכנו בדרכינו אל הפארק הבא...

לאן פנינו מועדות? לא מגלה גם עכשיו, בשביל זה יש את הפוסט הבא.

וכן, אשמח אם תעקבו, כל המתח וההרפתקאות ממש מעבר לפינה...

.

פארק מספר 3 - Glacier National Park

אחרי כמה שעות טובות בתוך נוף ירוק הגענו אל היעד הבא - Glacier park.
העברנו את הלילה באחד מחניוני הפארק בתוך יער חביב וחיכינו ליום הבא על מנת להכיר את הפארק קצת יותר טוב.

בכל טיול יש נקודות באסה הקרויות מחלה. שני הימים הראשונים שלנו בפארק היו כאלה - ימי מחלה. סיכום קצר של מה שעשינו ביומיים האלו כולל מעקב אחרי איילים, מרדף אחרי סנאים וטיול ברגל בחניון שמטרתו העיקרית להגיע למשרד על מנת להאריך את שהותנו בפארק עד חלוף המחלה. חוויות מהטיול: סיור קטן ליד אגם מקדונלד שבפארק שהתגלה כאגם די יפה וצילומי קרוואנים ברחבי הפארק כאשר המטרה העיקרית - חוץ מההתלהבות מהמפלצות שגברו על זו שלנו - הייתה לנסות להמחיש לאנשים בארץ איך חיים ונופשים האמריקאים.

מפגש עם חיות בשטח:

  
אורח החיים האמריקאי. יש קרוואנים יותר משוכללים משלנו, והרבה:

כל מה שנותר לנו הוא להתלהב ממה שיש לפארק להציע רק ביום שבו עזבנו אותו.

קצת על הפארק:
הפארק שוכן במדינת מונטנה, וגובל בפרובינציות הקנדיות אלברטה וקולומביה הבריטית. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לעתים כהמשך החלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים, מאות אגמים בגדלים שונים, למעלה מאלף מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים וכל זאת בשטח של 4,101 קמ"ר. הפארק נחצה על ידי דרך הולכים-אל-השמש המפורסמת העוברת דרך קו פרשת המים של יבשת אמריקה, ונכללת ברשימת ציוני הדרך ההנדסיים הלאומיים של ארצות הברית. בגלל מיקומה הגאוגרפי התיירים יכולים להשקיף מהדרך על הנופים המרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, וכן על יערות צפופים, על טונדרה אלפינית, על מפלי מים ועל שני אגמים גדולים. 

ניתן לסייר בכל הדרכים הראשיות שבפארק באמצעות אוטובוסים מדגמי שנות ה-30 ששופצו ב-2001 והותאמו להפעלה באמצעות פרופאן, במטרה להפחית את זיהום האוויר. בחלק מהאגמים הגדולים מופעלות סירות טיולים מעץ, חלקן מדגמי שנות ה-20.

סיורי טבע רגליים הם פעילות פופולרית בפארק. כמחצית מהמבקרים עורכים מסעות רגליים בשבילי ההליכה (trails) של הפארק שאורכם הכולל הוא 1,127 ק"מ‏. הדרך עתירת הנוף לאורך קו פרשת המים נמתחת לאורך 177 ק"מ וחוצה את מרבית אורכו של הפארק מצפון לדרום. דיג הוא פעילות פופולרית, ומקובל לעסוק במקום בדיג חובבני בחכה של דגי טרוטה וסלמון (המידע נלקח מאתר וויקיפדיה)

בבוקר השלישי שלנו בפארק התארגנו לעזוב את הקמפ שלנו שהיה בהחלט מקום לינה נחמד ולא צפוף כלל. נכנסנו קצת לעומק הפארק, בכל זאת מלה או לא מחל, אי אפשר לפספס. מכיון שהסעות מאורגנות של הפארק מפסיקות את פעילותן אחרי ה-1.9 והטיולים המאורגנים היו יקרים וארוכים מידי, החלטנו להסתפק בנופים שאפשר לראות עד לאותה נקודה שמעברה לא ניתן להתקדם עם רכב מפלצתי כמו שלנו (ולכן עדיף קרוואן קטן יותר - כבר אמרתי?)

סתם ירוק בצידי הדרך:

קוראת לסנאים:

נסענו ל- Avalanche creek. בדרך, לא תופתעו לקרוא, עסקנו בצילום בכמויות מסחריות. תמונות שיתבררו אחר כך כגלויות לכל דבר (ולצורך העניין גם מדגימות מהי השתקפות מושלמת). בשל מגבלות הגודל ועונת השנה, לא יכלנו להתלהב ולתעד חלק גדול מהפארק אבל קיבלנו את זה כמו גדולים.

הכל נראה אותו דבר. הרים ועננים משתקפים. ועדיין היינו חייבים עשרים תמונות מכל זווית:

זוכרים את אגם Macdonald? הינה אנחנו פוגשים אותו שוב והפעם בניסיון הדייג הראשון שלנו בטיול. התמקמנו ליד האגם כשכל אחד מתעסק בפעילות אחרת. אחד דג, אחת קטנה אוספת אבנים וחול וחופרת בכל מקום, ואחת גדולה מסתובבת עם תינוקת במנשא. הבילוי הסתיים ללא דגים וכשהקור החל להתפשט בסביבתינו נפרדנו מאותן השתקפויות, ואותן קיאקים שהשתלבו בנוף כמו בתמונה ונסענו צפונה לכיוון גבול קנדה.

הדייג:

אשת הדייג בסטארטאפ חדש - סלפי!

 בת הדייג בחיפוש מתמיד אחרי אוצרות: 

מונטנה, זוכרים? בדרך שוב חיכו לנו החוות והגבעות הירוקות.
עצירה קטנה בסופר, והינה אנחנו כבר מעבר לגבול. גומעים קילומטרים במקום מיילים.

לאן פנינו מועדות? לא מגלה, בשביל זה יש את הפוסט הבא.
וכן, אשמח אם תעקבו, כל המתח וההרפתקאות ממש מעבר לפינה...

בדרך לקנדה עוצרים במונטנה

שני פארקים מאחורינו. כבר ראינו נופים מגוונים, גייזרים, בריכות בוץ ובריכות של מים חמים. למדנו איך לחיות בקרוואן (פחות או יותר) והכל תוך בערך שבוע. המשכנו במסלול שלנו, היעד הבא הוא קנדה, שם אנחנו צפויים להעביר קצת פחות משבועיים. למעשה, כל ההרפתקה הזו החלה מתכנון ממוקד של טיול לקנדה לשלושה שבועות.

אז נוסעים. מונטנה הייתה קצת קרירה אלינו, אבל יפה. חוות בצידי הדרך, הרבה ירוק. 
אחרי שתי עצירות להצטיידות, קניות ואוכל הגענו אל יעד הביניים שלנו בדרך לקנדה: Gem mountain.
בהחלט נקודה טובה לעצירה לאוהבי החיפושים בינינו (אבנים, זהב, דגים וכו', כל אחד קיבל התייחסות במהלך הטיול).

את הלילה תכננו להעביר בחניון של אתר החיפוש החביב הזה, ובעצם זה היה לילה ראשון שאנחנו נמצאים במקום לא בדיוק מסודר. ובדיוק הזמן המתאים ביותר שמישהו יגיד שראו דוב בסביבה. לא נורא, הרי באנו לפה לראות דובים, לא?
לילה גשום הפך במהרה להצגה של ברקים ורעמים. הבנות ישנות, ואנחנו צופים בהתלהבות, ובמקביל מקווים למזג אוויר טוב למחרת על מנת שנוכל להנות מחווית גילוי האבנים היקרות.
אבל לא כך היה, והגשם המשיך לרדת גם למחרת. אז שלחנו רק נציג אחד למשימת החיפוש, ואני נשארתי עם הבנות וצפינו במתרחש מרחוק. זה היה חבל כי קיווינו שלפחות עדי תוכל גם לקחת חלק, אבל הגשם לא כל כך אפשר זאת.

אז איך מחפשים? מקבלים דלי מלא אבנים ומחפשים עם מסננת. החיפוש לא הסתיים בגילוי אוצר בתוך הדלי, אז גילינו אוצר בחנות המזכרות.

את היום סיימנו בחניון נחמד שמצאנו בדרך, ולמחרת התארגנו והמשכנו בדרכנו לחצות את מדינת מונטנה.
בדרך עצרנו באגם Flathead, אגם די גדול ויפה.
כבר התחלנו להתרגל לנסיעות הארוכות כשכל כמה זמן מזדמנת לנו נקודת עצירה נחמדה - אגם, או סתם נוף יפה בצידי הדרך. למי שחי שם זה לא מראה יוצא דופן, אבל הירוק הבלתי נגמר, היערות, העצים בדרך, האגמים וכל שאר ה"אטרקציות" הן בהחלט סיבה טובה להיות עם היד על המצלמה כל הזמן.

אחרי כל העצירות הגענו אל היעד האחרון לפני הכניסה לקנדה. בצפון מונטנה ולא רחוק מהגבול, נמצא הפארק הבא שבו נבקר...

איזה פארק זה יהיה? הסיפור יגיע בפוסט הבא.
אשמח אם תעקבו, יש עוד הרבה מתח והרפתקאות בהמשך...