אחרי כמה שעות טובות בתוך נוף ירוק הגענו אל היעד הבא - Glacier park.
העברנו את הלילה באחד מחניוני הפארק בתוך יער חביב וחיכינו ליום הבא על מנת להכיר את הפארק קצת יותר טוב.
בכל טיול יש נקודות באסה הקרויות מחלה. שני הימים הראשונים שלנו בפארק היו כאלה - ימי מחלה. סיכום קצר של מה שעשינו ביומיים האלו כולל מעקב אחרי איילים, מרדף אחרי סנאים וטיול ברגל בחניון שמטרתו העיקרית להגיע למשרד על מנת להאריך את שהותנו בפארק עד חלוף המחלה. חוויות מהטיול: סיור קטן ליד אגם מקדונלד שבפארק שהתגלה כאגם די יפה וצילומי קרוואנים ברחבי הפארק כאשר המטרה העיקרית - חוץ מההתלהבות מהמפלצות שגברו על זו שלנו - הייתה לנסות להמחיש לאנשים בארץ איך חיים ונופשים האמריקאים.
מפגש עם חיות בשטח:
אורח החיים האמריקאי. יש קרוואנים יותר משוכללים משלנו, והרבה:
כל מה שנותר לנו הוא להתלהב ממה שיש לפארק להציע רק ביום שבו עזבנו אותו.
קצת על הפארק:
הפארק שוכן במדינת מונטנה, וגובל בפרובינציות הקנדיות אלברטה וקולומביה הבריטית. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לעתים כהמשך החלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים, מאות אגמים בגדלים שונים, למעלה מאלף מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים וכל זאת בשטח של 4,101 קמ"ר. הפארק נחצה על ידי דרך הולכים-אל-השמש המפורסמת העוברת דרך קו פרשת המים של יבשת אמריקה, ונכללת ברשימת ציוני הדרך ההנדסיים הלאומיים של ארצות הברית. בגלל מיקומה הגאוגרפי התיירים יכולים להשקיף מהדרך על הנופים המרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, וכן על יערות צפופים, על טונדרה אלפינית, על מפלי מים ועל שני אגמים גדולים.
ניתן לסייר בכל הדרכים הראשיות שבפארק באמצעות אוטובוסים מדגמי שנות ה-30 ששופצו ב-2001 והותאמו להפעלה באמצעות פרופאן, במטרה להפחית את זיהום האוויר. בחלק מהאגמים הגדולים מופעלות סירות טיולים מעץ, חלקן מדגמי שנות ה-20.
סיורי טבע רגליים הם פעילות פופולרית בפארק. כמחצית מהמבקרים עורכים מסעות רגליים בשבילי ההליכה (trails) של הפארק שאורכם הכולל הוא 1,127 ק"מ. הדרך עתירת הנוף לאורך קו פרשת המים נמתחת לאורך 177 ק"מ וחוצה את מרבית אורכו של הפארק מצפון לדרום. דיג הוא פעילות פופולרית, ומקובל לעסוק במקום בדיג חובבני בחכה של דגי טרוטה וסלמון (המידע נלקח מאתר וויקיפדיה)
בבוקר השלישי שלנו בפארק התארגנו לעזוב את הקמפ שלנו שהיה בהחלט מקום לינה נחמד ולא צפוף כלל. נכנסנו קצת לעומק הפארק, בכל זאת מלה או לא מחל, אי אפשר לפספס. מכיון שהסעות מאורגנות של הפארק מפסיקות את פעילותן אחרי ה-1.9 והטיולים המאורגנים היו יקרים וארוכים מידי, החלטנו להסתפק בנופים שאפשר לראות עד לאותה נקודה שמעברה לא ניתן להתקדם עם רכב מפלצתי כמו שלנו (ולכן עדיף קרוואן קטן יותר - כבר אמרתי?)
סתם ירוק בצידי הדרך:
קוראת לסנאים:
נסענו ל- Avalanche creek. בדרך, לא תופתעו לקרוא, עסקנו בצילום בכמויות מסחריות. תמונות שיתבררו אחר כך כגלויות לכל דבר (ולצורך העניין גם מדגימות מהי השתקפות מושלמת). בשל מגבלות הגודל ועונת השנה, לא יכלנו להתלהב ולתעד חלק גדול מהפארק אבל קיבלנו את זה כמו גדולים.
הכל נראה אותו דבר. הרים ועננים משתקפים. ועדיין היינו חייבים עשרים תמונות מכל זווית:
זוכרים את אגם Macdonald? הינה אנחנו פוגשים אותו שוב והפעם בניסיון הדייג הראשון שלנו בטיול. התמקמנו ליד האגם כשכל אחד מתעסק בפעילות אחרת. אחד דג, אחת קטנה אוספת אבנים וחול וחופרת בכל מקום, ואחת גדולה מסתובבת עם תינוקת במנשא. הבילוי הסתיים ללא דגים וכשהקור החל להתפשט בסביבתינו נפרדנו מאותן השתקפויות, ואותן קיאקים שהשתלבו בנוף כמו בתמונה ונסענו צפונה לכיוון גבול קנדה.
הדייג:
אשת הדייג בסטארטאפ חדש - סלפי!
בת הדייג בחיפוש מתמיד אחרי אוצרות:
מונטנה, זוכרים? בדרך שוב חיכו לנו החוות והגבעות הירוקות.
עצירה קטנה בסופר, והינה אנחנו כבר מעבר לגבול. גומעים קילומטרים במקום מיילים.
לאן פנינו מועדות? לא מגלה, בשביל זה יש את הפוסט הבא.
וכן, אשמח אם תעקבו, כל המתח וההרפתקאות ממש מעבר לפינה...
