שני פארקים מאחורינו. כבר ראינו נופים מגוונים, גייזרים, בריכות בוץ ובריכות של מים חמים. למדנו איך לחיות בקרוואן (פחות או יותר) והכל תוך בערך שבוע. המשכנו במסלול שלנו, היעד הבא הוא קנדה, שם אנחנו צפויים להעביר קצת פחות משבועיים. למעשה, כל ההרפתקה הזו החלה מתכנון ממוקד של טיול לקנדה לשלושה שבועות.
אז נוסעים. מונטנה הייתה קצת קרירה אלינו, אבל יפה. חוות בצידי הדרך, הרבה ירוק.
אחרי שתי עצירות להצטיידות, קניות ואוכל הגענו אל יעד הביניים שלנו בדרך לקנדה: Gem mountain.
בהחלט נקודה טובה לעצירה לאוהבי החיפושים בינינו (אבנים, זהב, דגים וכו', כל אחד קיבל התייחסות במהלך הטיול).
את הלילה תכננו להעביר בחניון של אתר החיפוש החביב הזה, ובעצם זה היה לילה ראשון שאנחנו נמצאים במקום לא בדיוק מסודר. ובדיוק הזמן המתאים ביותר שמישהו יגיד שראו דוב בסביבה. לא נורא, הרי באנו לפה לראות דובים, לא?
לילה גשום הפך במהרה להצגה של ברקים ורעמים. הבנות ישנות, ואנחנו צופים בהתלהבות, ובמקביל מקווים למזג אוויר טוב למחרת על מנת שנוכל להנות מחווית גילוי האבנים היקרות.
אבל לא כך היה, והגשם המשיך לרדת גם למחרת. אז שלחנו רק נציג אחד למשימת החיפוש, ואני נשארתי עם הבנות וצפינו במתרחש מרחוק. זה היה חבל כי קיווינו שלפחות עדי תוכל גם לקחת חלק, אבל הגשם לא כל כך אפשר זאת.
אז איך מחפשים? מקבלים דלי מלא אבנים ומחפשים עם מסננת. החיפוש לא הסתיים בגילוי אוצר בתוך הדלי, אז גילינו אוצר בחנות המזכרות.
את היום סיימנו בחניון נחמד שמצאנו בדרך, ולמחרת התארגנו והמשכנו בדרכנו לחצות את מדינת מונטנה.
בדרך עצרנו באגם Flathead, אגם די גדול ויפה.
כבר התחלנו להתרגל לנסיעות הארוכות כשכל כמה זמן מזדמנת לנו נקודת עצירה נחמדה - אגם, או סתם נוף יפה בצידי הדרך. למי שחי שם זה לא מראה יוצא דופן, אבל הירוק הבלתי נגמר, היערות, העצים בדרך, האגמים וכל שאר ה"אטרקציות" הן בהחלט סיבה טובה להיות עם היד על המצלמה כל הזמן.
אחרי כל העצירות הגענו אל היעד האחרון לפני הכניסה לקנדה. בצפון מונטנה ולא רחוק מהגבול, נמצא הפארק הבא שבו נבקר...
איזה פארק זה יהיה? הסיפור יגיע בפוסט הבא.
אשמח אם תעקבו, יש עוד הרבה מתח והרפתקאות בהמשך...
אנחנו באוגוסט 2008...
כבר עברנו שבוע בקרוואן.
כבר חצינו שני פארקים גדולים וגם שתי מדינות.
כבר עשה לכם חשק לנסוע?
ליציאה לטיול בקרוואן קודמת בדרך כלל הכנה ארוכה. חושבים על מסלול, בודקים מה האפשרויות מה הצרכים, פונים לסוכנויות שמתעסקות בהשכרת קרוואנים ועושים השוואת מחירים וכל זאת על מנת לבחור את הבית שלכם לתקופת הטיול.
בארץ יש מי שמתעסק בהשכרת קרוואנים לארה"ב וקנדה, למשל חברת מוטורהום וחברות נוספות.
למרות שהתקשרנו למוטורהום, בסופו של דבר לא השכרנו דרכם. ייתכן שנזכרנו מאוחר מידי (להתקשר באמצע יולי ולשאול אם יש קרוואן לאמצע אוגוסט למשך שלושה חודשים זה מאוחר...)
את הקרוואן השכרנו דרך חברת Roadbear בארה"ב שהייתה לה הצעה טובה וזמינות של קרוואן לתקופה שרצינו. וכמו שכבר סיפרתי, השכרנו קרוואן בגודל 32 פיט.
מה חשוב לדעת ולקחת בחשבון כששוכרים קרוואן? כל אחד יעשה את ההחלטה שלו לפי התכנון והצרכים שלו. הינה כמה דברים:
1. הגודל: אני לא זוכרת מה המקסימום אבל 32 פיט זה בהחלט גדול.
בקרוואן כזה יש מקום לינה לשש נפשות כאשר שתיים מעל למושבים הקדמיים, ולכן מתאים מאוד למשפחות עם 3-4 ילדים. יתרון נוסף הוא שקרוואנים גדולים הם פשוט יותר מרווחים ולרוב גם ה- Facilities יהיו יותר טובים, יהיה טיפה מקום לנוע בתוך הבית הזה על גלגלים (לרובם יש חלק שניתן לפתוח הצידה בזמן חניה).
מה נכנס ב-32 פיט? ספת ישיבה לשלושה, שולחן פינת אוכל עם שני ספסלים, כורסא קטנה, מטבחון עם מקרר, מיקרו ותנור, שירותים, מקלחון וחדר שינה שמתחתיו יש בגז' עצום. בקיצור, יש מקום. יש גם חסרונות. מפלצת - אמרנו? לא פשוט לנהוג בכזה דבר (ולכן לא ניסיתי). החניות - סיוט, למרות שבהמון מקומות במיוחד המתויירים, קרוואנים בהחלט נלקחים בחשבון ויש מקומות חניה יעודיים עבורם. אבל עדיין, יש מקומות בהם נתקלים בקשיים (תחשבו למשל על סן פרנסיסקו...). בנוסף ישנם כבישים אשר הגישה אליהם מוגבלת על אורך מסויים של רכבים מטעמי בטיחות נסיעה בכבישים הללו שהם בדרך כלל צרים למעבר כלי רכב גדול. לפעמים אלו כבישים עם נוף שלא רוצים להפסיד, אז זה יכול להרוס את הפאן...
2. נקודת התחלה וסוף של הטיול: כמו כל מסלול, טיול בקרוואן יכול להיות מעגלי או להסתיים בנקודה שונה מנקודת ההתחלה. הרבה פעמים זה נוח לסיים במקום שונה, מכיוון שכאשר המרחק בין האטרקציה הראשונה לאחרונה הוא גדול אין שום סיבה לעשות את כל הדרך חזרה. מצד שני זה כרוך בעלויות נוספות (לא קטנות). אנחנו בחרנו כן להחזיר באותו מקום והמסלול שתכננו התכתב מצויין עם החלטה זו. המסלול בפועל התכתב איתה פחות... את הקרוואן לקחנו והחזרנו בדנבר. יש לא מעט מקומות בהם ניתן לעשות זאת, אפשרויות החזרה ששקלנו היו סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס ולאס וגאס.
3. מסלול: 1,000 ק"מ או 10,000 ק"מ? פארקים או ערים? צריך להיות מסוגלים לעמוד במשימה הזו של לסחוב איתך את הבית במשך תקופה ארוכה. בדרך כלל מדובר על הרבה זמן נהיגה ובכלי רכב עצום כמו הקרוואן זה בכלל לא פשוט. הטיול שלנו כלל 9,000 מייל שהוא מרחק עצום שאפילו לא עלה על דעתי כשתכננו (ככה זה כשלא סוכמים מרחקים) כשאת ה-1,000 האחרונים עשינו ביומיים האחרונים שלנו בקרוואן (תכנון, מישהו?). לגבי האופי של הטיול (יש לי הרגשה שגם על זה יהיה פוסט נפרד) אנחנו ביקרנו בפארקים גדולים וקטנים, בערים גדולות, עלינו על מעבורות, נסענו בכבישים צרים וגם ביערות וישנו בחניונים מכל הסוגים (פירוט יגיע)
4. חיי הקרוואן: המונח המתאים ביותר פה הוא 24/7. זה הזמן איכות שיש בטיול קרוואנים. נמצאים רוב הזמן ביחד, עושים הכל יחד. נשמע פשוט אבל אחרי נסיעה רצופה של שמונה שעות ההתנהגות של הילדים יכולה להיות בלתי צפויה... אני חושבת שזה בכלל לא מובן מאליו שהכל יהיה על מי מנוחות שלושה חודשים, ולפעמים גם 32 פיט ירגישו כמו קופסת סרדינים. על חיי הקרוואן עוד יהיה פה איזה פוסט ובו אספר לכם על הארוחות, ההתארגנויות ועוד...
5. עלות: כמו בכל דבר גם פה טווח המחירים רחב וצריך להשוות הצעות אבל בעיקר לסגור על משהו שתואם גם את הצרכים של המשפחה. קרוואן זול וצפוף יוסיף הרבה שערות לבנות.
6. מה להביא לטיול: מה לא הבאנו??? את כל הבית בחמישה תיקים עצומים כן הבאנו. לא יודעת מה השארנו מאחור. בעיקרון הקרוואן מאובזר, יש מצעים ויש כלי אוכל וכסאות ים וכו' (זה בדרך כלל בתוספת תשלום אבל אין סיבה להביא במזוודה). ואם שוכחים משהו תמיד אפשר לעצור בסניף הוולמארט הקרוב ולקנות. אם יש מוצרים או מצרכים ספציפיים שלא נפוצים במקומות אחרים אז כדאי להביא איתכם אבל מעבר לכך, ולדברים הרגילים שאורזים לטיול אין שום הבדל בין טיול בקרוואן לטיול אחר. אם יש כיסא תינוק אז לפעמים יכול להיות מאתגר לקשור אותו בצורה בטיחותית.
7. אותיות קטנות: הדבר היחיד שעולה לי בראש זה בנושא ביטוח. לא עשינו את שיעורי הבית שלנו בנושא ושילמנו על כך. כדאי לבדוק סוגים של ביטוח, צד ג' וכו. בטיול ארוך דברים יכולים לקרות, גם כוח עליון מגיע לפעמים (אלינו הוא הגיע...)
וזה ממש בקצרה...
אחרי שקראתי את זה שוב אני בהחלט מעוניינת לצאת לכזה טיול...
ולפני שמסתיים הפוסט שלא אשכח - נורא כיף לקרוא הערות (ולא רק של עצמי בתוך הפוסט)
אז עד הפוסט הבא, שלא יכלול ביקור בפארק, אתם מוזמנים לדפדף אחרוה ולקרוא מה כבר קרה, וגם לעקוב אחרי התמונות בדף פייסבוק שפתחתי.
קריאה נעימה :-)
אחרי שני לילות בגרנד טיטון, אנחנו עושים את דרכינו לעבר הילווסטון. למדנו שניתן להזמין מקומות לינה בפארק דרך הטלפון ואחרי שטיפלנו בנושא, נכנסנו דרך הכניסה הדרומית והתחלנו לזחול לנו לאט לאט בכבישי הפארק. בכבישים של הפארק העצום הזה, שהרי מדובר בשטח שהוא בערך פי שמונה מהפארק הקודם שבהחלט היה בעיננו עצום.
קצת על הפארק:
ה- Yellowstone National Park הוא פארק לאומי השוכן במדינות ויומינג, מונטנה ואיידהו שבצפון מערב ארה"ב והוא חלק מרכס הרי הרוקי. הוא הוקם ב- 1/3/1872 והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. שטחו של הפארק הוא 8,987 קמ"ר ונמצאים בן אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים. כמחצית מהאתרים הגאותרמיים של כדור הארץ נמצאים בילווסטון, בעיקר כתוצאה מפעילות געשית מתמשכת. זרמי לבה וגושי סלעים הנוצרים לאחר התפרצויות מכסים את רוב שטחו של הפארק. הילוסטון הוא אחד מהפארקים הלאומיים הפופולריים ביותר בארה"ב ומבקרים בו כשני מיליון תיירים בשנה. יש בו כ-500 ק"מ של דרכים סלולות המגיעות לחמש כניסות נפרדות וכ-1,770 ק"מ של שבילי טיולים. (המידע נלקח מאתר וויקיפדיה)
זה פארק! רק הנסיעה לאורכו או רוחבו כבר גוזלת לא מעט מזמן השהות בו. שלושת הימים שבילינו בו היו מלאים בחוויות מכל הסוגים. קניונים ונהרות, גייזרים, ביזונים ומה לא.
התחנה הראשונה שלנו בפארק הייתה ב- West Thumb, נסיעה של כ- 40 ק"מ מהכניסה הדרומית, שם יש את ה- West thumb geyser basin, מסלול לא ארוך עם הרבה בריכות מים חמים, גייזרים וחורים באדמה. חלקם נראו כמו ג'קוזי ענק ומפנק. מטעמי מזג אויר הולחט שאת הסיור הזה נעשה רק אנחנו המבוגרים ועל כן כל אחד בתורו קפץ החוצה אל הקור והתרשם לבדו מהמראות.
מראות בטורקיז של ג'קוזי בטבע:
משם המשכנו אל התחנה הבאה - ה- Old faithful, נמצא כ-25 ק"מ מערבה מהתחנה הקודמת. התארגנות במזג אויר קר היא בהחלט משימה, כבר למדנו את זה ושלפנו את מיטב השמיכות והמעילים שאיתנו על מנת לעטוף את הקטנה והקטנטנה מכל כיוון, והכל כדי לתפוס מקום לצפייה בהתפרצות הבאה של הגייזר הנחשב לגייזר הכי מפורסם בעולם. נכנסנו להתרשם מפונדק אולד פייתפול הנמצא סמוך לגייזר ונראה כמו יעד מושלם למטייל האמיד פלוס שמעוניין בחוויה הכי אותנטית מהביקור במקום. ולגבי ההתפרצות... נחמד. לא נפלתי, אולי בעיקר כי ישבתי על ספסל. צילום של שפריץ המים האדיר הזה תועד על ידינו מכל זוית שמקום הישיבה אפשר, ואחרי זמן די קצר, צעדנו עם עגלות העמוסות ילדות, מעילים ושמיכות חזרה אל ביתנו החמים על גלגלים.
התחנה שלישית ביום הזה הייתה עצירה ב- Black sand basin. בוץ לא כל כך ראיתי אבל גייזרים ובריכות מים חמים כן. פה ושם היו עוד עצירות לתמונות או סתם התפעלות מהנופים והמראות שיש לפארק להציע לנו, וכבר היינו בדרכינו לקמפ שבו תכננו להעביר את הלילה, קמפ הנמצא ב- Madison, מספר ק"מ מזרחית לכניסה המערבית אל הפארק. כדי לחנות במקום שלנו שם היינו צריכים לנסוע רוורס. דבר פשוט ברכב רגיל הופך למשימה מסובכת הכוללת כיוונים מכל צעד כשמדובר בקרוואן. אחרי שצלחנו את המשימה כל מה שנותר הוא לאכול וללכת לישון. (כל מה שקשור לחיי הקרואן העליזים - על כך עוד בהמשך ובפרוט).
הינה כמה הוכחות להימצאות בוץ וג'קוזי בנקודת העצירה הזו:
את היום השני התחלנו בנסיעה מהקמפ שלנו אל עבר הכניסה המערבית של הפארק שם ביקרנו במוזיאון קטן של דובים. לא נרשמה התלהבות מצד הדור הצעיר ובסופו של דבר השהות במוזיאון ארכה כמעט כמו החיפוש אחריו. אחרי הפסקת צהרים כולל מגרש משחקים המשכנו בדרכנו חזרה אל תוך הפארק.
הדרכים בפארק יפות ואפילו מזג האויר השתפר ואפשר לנו להנות מהנופים. בדרך ראינו לא מעט עצים שרופים וגם את נהר ה- Yellowstone. גם פגשנו ביזונים - האטה במהירות הנסיעה עד לכדי עצירה אומרת רק דבר אחד - יש מי שחוסם את הדרך וזה הזמן לשלוף מצלמות. אפילו טרחתי ויצאתי מהקרוואן כדי לצלם. בדרך עצרנו פה ושם כדי להתרשם מנופים וחיות וכמונו כל מבקרי הפארק עוצרים פה ומצלמים שם.
נהר הילוסטון:
עצים בדרך, שרופים פלוס מינוס:
שדה ביזונים
שלא יחשבו שהיום לא ראינו בוץ...
זזים בקצב שלהם, שזה גם טוב כי אפשר לצלם
בדרך לקמפ שלנו ב- Canyon village ולפני שהחשיך עדי הספיקה לשחק קצת עם האבנים והחול (שהיה "כמו מלח" בעיניה). נרשם ניסיון ראשון להכנת מדורה והיום הגיע לסיומו
את היום השלישי התחלנו באיזור הקניון. יש לאורכו משני הצדדים נקודות תצפית מאוד יפות. העצירה הראשונה הייתה לתצפית על ה- Upper falls מגבוה. אחר כך עשינו מסלול קצר ברגל לתצפית על ה- Lower falls. המסלול היה ברובו בירידה וכלל לא מעט מדרגות. צילמנו, צילמנו וצילמנו ואחר כך עלינו את כל המדרגות חזרה לחניה. למסלול קוראים Uncle Tom's trail.
והינה אנחנו בדרך לנקודת תצפית נוספת, יש לציין שעדי מאוד שיתפה פעולה, הלכה יפה ירדה ועלתה מדרגות וחייכה בתמונות. מיה תרמה את חלקה בשינה במנשא בחלק מהזמן. התצפית הבאה נקראת Artist point, וממנה רואים את המפלים מרחוק וגם את כל הקניון ואת נהר הילווסטון שממשיך לזרום אחרי המפלים.
יוצאים לבחון את המפל מקרוב - אקססוריז, יש!
כאילו לא התלהבתי מספיק מהמפל, שמו לי גם קשת...
יש מי שיצטלם על כל רקע
צריך לראות גם את הנקודה שבה רואים ממש את נפילת המים, לא? אז נסענו ל- brink of the upper falls על מנת לראות.
ירידה במצב הרוח נרשמה כשבזמן החניית המפלצת בעלת ה-32 פיט בחניון פגענו קלות ברכב אחר. לקרוואן לא קרה כלום (שזה טיפה מעודד שלא נצטרך למשכן את הבית כדי להתמודד עם זה) אבל נגרם נזק לרכב השני. החניה היא משימה לא פשוטה בכלל למי שלא נהג באוטובוס מימיו ויש לא מעט כאלה. לקחנו הפסקה להתאוששות ואני יצאתי לראות את המפלים, ומאוד התרשמתי מהנוף והמים בנקודת התצפית הזו.
הכיוון כבר היה לעבר היציאה הצפונית מהפארק, כשבדרך כרגיל עוצרים להתרשמויות וצילומים. יש כל כך הרבה דברים לראות ואפשר להעביר בפארק עוד ימים רבים אבל אנחנו רצינו להתקדם אל היעד הבא. עצרנו ללינה בעיירה קרובה לכניסה לפארק (Gardiner) שם התרוצצנו ברחבי חניון בסמוך לנהר הילווסטון. חדר הכביסה היה המקום הכי טוב שם בשביל לכבס ולשלוח מיילים. את שאר היום העברנו ברביצה על שמיכה בדשא ובאכילת פסטה עם שרימפס. פארק מספר 2 כבר מאחורינו...
ולסיום כמה תמונות של החניון. סתם עצירה בחניון קטן באמצע הדרך שבסופו של דבר היה פינה חמודה עם נוף ומים:
זהו. מחר ממשיכים אל היעד הבא. כבר מרגישים שאתם איתנו בטיול? תמשיכו לעקוב...
